על תיווי, הוראה ומשמעות
001
כשדברים נוצרים, הם נגלים בפנינו, הם הופכים לעובדה (זמנית אולי), ובסופו של דבר גם לאובייקטים במציאות, או למציאות חדשה אם נרצה. אנחנו (סובייקטים), ‘נושאים’ את תהליך יצירתם של אובייקטים (מושאים) תוך מודעות חלקית להתהוותם ההדרגתית במציאות. אחריותנו לתהליך גדולה. העובדה שדברים נגלים בפנינו (כחלק מתהליך יצירתם בהקשר זה), אינה מעידה על כך שהינם או אינם אמיתיים. להיפך, מכיוון שהם נגלים בפנינו כחלק מתהליך יצירתם, סיכויים להיהפך לעובדות, למציאות, הינה גדולה מתמיד.
002
אם יש וודאות כלשהי במרחביה של אסתטיקה, היא מצויה במבנה התהליכי הייחודי המאפיין את אותם מרחבים, וביכולתנו (אולי מחוייבותנו) לבצע שיפוט לאורכם ובסופם של תהליכים אלה.
אם יש וודאות כלשהי במרחביה של אסתטיקה, היא מצויה במבנה התהליכי הייחודי המאפיין את אותם מרחבים, וביכולתנו (אולי מחוייבותנו) לבצע שיפוט לאורכם ובסופם של תהליכים אלה.
003
קיים אבסורד בתפיסה הגורסת שניתן לייצר שיטה מדויקת לשליטה בתהליכים מורכבים המובילים ליצירת אוביקטים באסתטיקה. מאידך, קיים אבסורד גדול יותר בהערכה שתהליכים אלה (ותוצאותיהם) מבוססים על מערכת סובייקטיבית בעלת מבנה לא מוגדר, או תלוי טעם כפי שנטען בתאוריות רבות וע’י חלק נכבד מהפילוסופים עד לא מזמן.
004
בהקדמה לטקסט מסוג זה, מקובל להציג מה מטרתו ומה הרקע לכתיבתו, לאיזה חיבורים אחרים הוא מתייחס ומה תוקפו המדעי, הלוגי, הפסיכולוגי, או הפילוסופי למשל.
במקרה שלנו, החיבור מציע קבוצה של מושגים מופשטים שעשויים לעזור לנו לתאר אולי את מעשה היוולדותה של משמעות, או להבהיר במקצת את תהליך הפיכתן של מחשבות לעובדות במציאות, ייתכן שיעזור להגדיר טוב יותר את יכולתנו להיות מודעים לעצם קיומו של התהליך - אותה הדרך המובילה לעשייה חדשה, ליצירתן של עובדות, דברים, אובייקטים שלא היו קיימים בעולם קודם לכן.
בסוף החיבור (ואולי גם לאורכו), ייתכן שתתהווה דרך ואולי גם משמעות, שיצדיקו את קיומו של החיבור, ומסיבה זו, כל הקדמה הופכת מיותרת מכיוון שמעצם היותה הקדמה, הנכתבת או נקראת לפני צעדנו הראשון, ניתן לראותה כדעה קדומה.
ידוע לנו שהמציאות (העולם) מורכבת מדברים )(אובייקטים, מושאים) ; שכל סובייקט (אדם, נושא) הינו גם אובייקט עבור סובייקט אחר ; ושלפיכך, המציאות שלנו מחולקת באופן הגיוני ל’אני’ ול’אחר’ (בהנחה שהאני הינו בעל תודעה עצמית). האחר מן הסתם, הוא כל מה שאינו ‘אני’, ולפיכך אנו שרויים במצב של שיח עמו.
005
בכוחם של תהליכים באסתטיקה להוביל את ההולך בהם (היוצר, התאורטיקן, הסטודנט, הצופה או המשתמש) אל עבר מקום, בו בניית מערכות יחסי גומלין פנימיות ומורכבות ביותר, הינה בגדר אפשרות, כמו גם הטבעתן המודעת של אותן מערכות יחסים באוביקטים חומריים מבוססי תוכן.
006
אובייקטים, באסתטיקה, אינם אובייקטים רגילים - הם מוטבעים על ידי יוצרם בתכונות או בתכנים, המאפשרים ל’נמען בלתי ידוע’ (בהווה או בעתיד), להיות במצב של ‘שיח’, עם אותו אובייקט. ניתן להניח אם כך, שמושא אלתטי, כמו מושא טקסטואלי, נולד מתוך ‘היעדר’ (בדומה בתיאור מעשה הכתיבה אצל דרידה). ההיעדר כמושג, מהווה הנחת יסוד לפעולות המובילות לעשייה באסתטיקה (תיווי למשל) ואובייקטים נוצרים מתוך הנחת היעדר.
007
ניתן לחלק מרחבים אסתטיים לשלושה מרכיבים מושגיים שיאפשרו לנו ‘לדבר על’, לבצע ‘שיפוט’ מודע יותר, להבין את השוני בין המרחבים (מדיה) השונים, ובפועל - לפרק מרחב מופשט למדי, עמוס מבוכה מושגית, באופן פשוט יחסית.
השילוש המושגי המוצע (‘תיווי-הוראה-משמעות’ או ‘נוטציה-דנוטציה-קונוטציה’), מבוסס בין היתר על חקר השפה, ומאפשר לנו לדון במהלך התהליך (או אחריו) בסוגיות מורכבות, שבמקרים רבים אינן נידונות כלל (באקדמיה, עם עצמנו במהלך הדרך) או לחילופין- נידונות באופן מעורפל, מפאת החסר המושגי, הדן במרחבים אלה באופן לא התרשמותי אלא אנליטי.
008
כל אקט של ביטוי אסתטי מתחיל בתיווי (נוטאציה). אנו מתווים באמצעות סימנים, את מחשבותנו אודות תרגום פרוגרמה (הצהרת כוונות) למציאות אפשרית. לרוב, המתווים שאנו מתווים אינם סופיים, הם התחלה עליה מבוסס השלב הבא. תיווי, הוא תרגום מחשבותנו לידי ייצוגן במציאות, ייצוג שלרוב משתייך לשיטת סימון מוסכמת - שמאפשר לנמען העתידי (או ליוצר עצמו) לקרוא את מחשבותיו בדיעבד ולהיות במצב של שיח איתן.
009
תו, קו, מילה או כתם - מעבר להיותם סימנים (מערכות נוטציה), נועדו לא רק ככלים להנחייה או תיעוד. התיווי מהווה עבורנו כלי, הפותח בפנינו את האפשרות להתייחס לסימנים כתיאור מחשבה, ולפיכך לנהל כיאלוג עמם כמייצגי מציאות אפשרית. יכולתם של סימנים להורות, לסמן (דנוטציה) מאפשרת לנו להבין או לנתח את אותה מציאות אפשרית טרם התממשותה. מודעותנו לקיומם של מבנים מושגיים אלה, מהווה מפתח לשיח קונקרטי שיכול להתקיים בין היוצר לבין יצירתו תוך כדי תהליך.
010
ניתן לדמות את מבנה הדנוטציה לווקטור המחובר לכל מופע של שיטת תיווי (נוטציה), כחץ המוביל ממושגו של דבר אל המחשבה עליו, במרחב מושגי נניח. כך הדבר בפילוסופיה של השפה. ייחודה של אסתטיקה הוא שבמרחביה, ווקטורים בעלי כיוון ועוצמה, מובילים להתממשות מחשבות במציאות, באורח חומרי, וליצירת קונוטציה (משמעות) לאורך הדרך ובסופה - לאחר מימושה הקונקרטי.
011
באסתטיקה, אותם חיצים, ווקטורים בעלי עוצמה וכיוון משתנים, מורים למקום במחשבה הקשור למציאות כזו או אחרת, אך מובילים גם אחורה או קדימה בזמן, גם אל עבר מישורי תיווי אחרים, הם כפופים לתרגום ופרשנות.
012
מטרתם של מערכי תיווי (נוטאציות,) היא להורות באמצעות מסמנים, למקום קונקרטי או מושגי. אנו מחויבים להבין את אקט ההוראה, הדנוטציה, כאקט אישי ביותר - מכאן, הממד הסובייקטיבי לכאורה באסתטיקה.
013
קו במתווה אדריכלי מורה אל עבר עתיד חומרי ומהווה הנחייה להנחת חומר ליצירת חלל, למשל. הדנוטציה של תו במתווה מוזיקלי היא לרוב אל עבר מציאות קולית, המוצאת לפועל על ידי אדם ֹ בקולו או באמצעות כלי שבשליטתו (בהנחה שפעולה זו תקרה בעתיד). כתם צבע בצילום לעומת זאת, מורה אל עבר מציאות שהיתה, ועוסק בתיעודה. לפיכך, השקיפות עליה מדבר בארת במאמרו על הצילום.
014
כפועל יוצא של אקט התיווי וההוראה, מתלווה, כחלק ממבנה החוויה האסטתית, משמעות (קונוטציה). מטרתה של יצירה, היא להיות מובנת וליצור קונוטציות מסויימות אצל צופה או משתמש. ביכולתנו להשפיע באופן מודע, על אותו מבנה קונוטטיבי, על ידי מודעות לקשר ההדוק הקיים בינו לבין פעולות התיווי וההוראה, טרם היות האובייקט קיים.
015
התייחסות לפעולת ה’כתיבה, כאמצעי תחבורה להעברת משמעות, (דרידה), עשויה להוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהמוטיבציה הבסיסית שלנו כבני אדם היא לאינטראקציה, להעברת משמעות, באמצעות שימוש בשפות שונות (מולטי-מדיה) על מנת לאפשר מצב של דיאלוג או שיח. במישוריה של אסתטיקה, מושגים כמו ‘תקשורת’ ו-’אינטראקציה’ הופכים לסוגיות מורכבות, בעיקר מפני שהם מתרחשות בתווך ביננו (סובייקטים) לבין מושאים (אובייקטים המיוצרים על ידנו).
016
לאסתטי מעמד אונטולוגי כפול. המרחב שבין מחשבה למציאות, בו ל-’מציאות שטרם נולדה’ יש תוקף אונטולוגי ממשי אך היא עדיין ‘מציאות אפשרית’. הבנה זו עשויה לעזור לנו להכיר במעמד המיוחד של האסתטי. מישור החקירה באסתטיקה אינו מוגבל לפיכך לאמנות, והוא רחוקה מלהיות תיאוריה אודות ‘מהו היפה’. במקום זאת, עלינו להתייחס לתיאוריות באסתטיקה כתיאוריות של משמעות וידע, המחייבות מחקר בתחום השפה.
017
המוטיבציה העצומה הקיימת אצל מרבית היוצרים, לעסוק במתן תוקף לאותם דברים הנגלים בפנינו לאורך הדרך ובשיפוטם לצורך קבלת החלטות, מושתתת על ידיעה (אינטואיציה מושכלת נניח), שאותם גילויים הינם אמיתיים לחלוטין - בחינת היותם ידע ולא דמיון, ומתוך הנחה אמיתית ואופטימית ביותר שביכולתם להפוך למציאות.
018
מדובר במרחב אישי (פרטיקולרי, אך כזה ששואף לאוניברסאליות) המאפיין תהליכים אלה. אך עדיין, מדובר במרחב שניתן לדבר אודותיו, באמצעות מושגים מותאמים שיבהירו את הערפל הקיים בשיח המקובל בהקשרים של אסתטיקה
(יצירה וחוויה, אפריורי ואפוסטריורי).
019
תהליכים באסתטיקה מאופיינים בהיותם דיאלקטים (כפופים לשיח פנימי וחזרתי, סיזיפלי לרוב). הבנה, החלטה, פתרון, ומשמעות בכל שלב, מהווים את תחילתה של הדרך. הם גם סופה ותחילתה מחדש, וגם אם אינם מהווים גילויים רלוונטיים ליצירה עצמה, הם עדיין בגדר ‘דברים שאינם בהכרח שם’, כיוון שנולדו כתוצאה מתהליך מחשבתי (יצירתי מן הסתם) שאינו מובן מאליו כלל וכלל (לרוב, מפאת היותו כפוף לאינסוף אפשרויות בחירה שאינן ברות הוכחה או אימות, אלא לספקולציה בלבד). תהליך ייחודי זה - ממומש על ידנו לעיתים קרובות מאד, לפעמים תוך מודעות ולרוב באורח אינטואיטיבי.
020
שיפוט (כמושג, או פעולה שגרתית) הוא אקט מורכב ולא תמיד מדויק (דעה קדומה למשל), אך עדיין נחשב בגדר הכרחי למחשבה. באסתטיקה, סתירה מהותית מופיעה, אלא אם כן אנו מבינים את התהליך כשרוי במצב דיאלקטי של עשייה חסרת שיפוט, ביקורת, חזרה למימוש, שיפוט מחדש וכיוצא באלה - עד אשר תזה ואנטיתזה מובילים, דרך שיח - לסינתזה: להבנה, לעליית מדרגה, להחלטה. באסתטיקה, התהליך אינו ממש מעגלי, ובטח לא ספירלי, אלא מאופיין מבחינה גיאומטרית, בכאוטיות אסוציאטיבית כפופת מטרה ותוכן, וברת אפיון וארגון בדיעבד.
021
תחילתה של דרך המובילה ליצירתו של דבר (אובייקט) חדש, היא במקרים רבים סופה של דרך אחרת. הדרך, בהקשר זה, מאופיינת במעגליות, בהתפרטות, בהתקדמות (לא בהכרח רציפה - בניגוד להרבה מהתפיסות המקובלות בפועל באקדמיה למשל). הדרך מאופיינת בצמיחה, בכיווניות ובחזרתיות בעלת אופי ייחודי (שונה במקצת מאפיון הדיאלקטיקה של הגל למשל). הדרך מאופיינת גם בהיותה נשענת על יסודות של מודעות, תודעה וידיעה. הדרך היא מן תהליך התבהרות של מושגים, של רעיונות, של מחשבה, של מציאות חלופית.
022
הדרך (התהליך) נושאת בחובה יופי גדול, כיוון שלאורכה - לדברים נוסף ערך, מתווספת משמעות שלא הייתה שם קודם, נוצרות עובדות (על נייר או בחומר, במחשבה או במציאות) שלא היו טרם הליכתנו לאורכה. צעדינו, לאורך הדרך, נלקחים גם תוך הוצאה לפועל של ידע רב שנרכש קודם לכן. אינטואיציה מהסוג המושכל )שפינוזה תיאר אותה כידע האחראי על יצירת ידע חדש( אכן משרתת אותנו, אך היא נלווית ותלויה ביותר באופן בו אנו בוחרים להוציא לפועל את הידע שברשותינו, בשילוב הידע אותו אנו יכולים לאסוף על ידי הקשבה וקריאה בין שורותיהם של מתווים שיצרנו כחלק מהנסיון לתאר מציאות עתידית.
023
כך, על ידי התבהרות מושגית ומודעות, נוצרות מערכות משמעות קוהרנטיות (במציאות או במחשבה) ... כאלה המובילות ליצירת שפה חדשה למשל - ובאמצעותה, ערך מוסף.
___________________________________
גל טבת - אדריכל
גל טבת הוא אדריכל, בוגר בצלאל. מרצה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב ירושלים עד 2009. עומד בראש משרד אדריכלים עצמאי בתל אביב, מעצב ראשי ומנהל אומנותי של OpusDV באירופה.
גל טבת - אדריכל
גל טבת הוא אדריכל, בוגר בצלאל. מרצה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב ירושלים עד 2009. עומד בראש משרד אדריכלים עצמאי בתל אביב, מעצב ראשי ומנהל אומנותי של OpusDV באירופה.
אפשר למצוא את גל גם כאן באתר : www.galtevet.co.il
